הטיפוגרף שבסוף היקום
הזמן: לילה קיצי בשנת 1957. המקום: חדרו של צבי האוסמן, ירושלים.
דפיקת דלת פתאומית מקפיצה את האמן הצעיר מכסאו. מי זה יכול להיות, הוא חושב לעצמו, כבר אמצע הלילה ואין מי שיבקר אותי. בעוד מוחו מנסה לנחש את פשרו של מקרה החירום בגינו ודאי תיטרד מנוחתו, אם היתה כזו, מדדה האמן אל הדלת, וכשהיא נפתחת לחלוטין הוא עוד מתקשה לזהות את הדמות הניצבת מולו. הוא מבין שמדובר בגבר צעיר, בערך בגילו, אך לבושו נראה מחוץ לכל אופנה שהוא מכיר.
"זי האבן איינן פעלער," הוא מנסה בגרמנית, אך התגובה היחידה שהאיש המסתורי נותן לו היא מבט נרגש ומלא פליאה. "שלום," אומר האיש לבסוף, "אתה לא תאמין מה עברתי כדי להגיע אליך," הוא מושיט את ידו וכשהיד פוגשת את רעותה היא נלחצת בחום במשך דקה ארוכה. "אני עודד!"
(מפגש דמיוני בין ע. עזר לצ. האוסמן, מתוכו נוצרה אות "בית הלל")
שיטוטיו של עודד עזר ברחבי היקום הטיפוגרפי, הם שנתנו לספר חדש המוקדש לעבודתו את שמו. "מדריך הטיפוגרף לגלקסיה" מציג אסופה מרשימה של עבודות מכל וכל - החל מעיצוב פונטים, לוגו ותדמית, דרך גוף עבודות נסיוניות - חלק הארי בספר, עד לעבודות מתקופת היותו סטודנט ואף מימיו כמעצב עיתון בית הספר "תלמה ילין". הבחירות שעשו עורכי הספר מעניינות ומוזרות כאחת - צילום מישורי של גריד "לוח מעריב" נמצא מרחק כפולה אחת ממבנה גזרי עיתון קיפודי; עבודה חצופה ומלאת הומור כ"גבעתיים שוקעת" ממוקמת בתפר שבין העיצובים המסחריים של עזר לעבודותיו מתקופת בית הספר, תוך התעלמות ראויה לשבח משיקולים כרונולוגיים. קטלוגי האותיות מסודרים על פני שלוש כפולות, סידורן על הדף ממחיש את שאלות ה"מה זה? איך קוראים את זה?" של העורכים הגרמנים.
עיצובי האות של עזר מוצגים בהרחבה בחלקו הראשון של הספר. כפולה מרתקת מציגה פיתוח של אות אלכימאי בשם "תאגיד", לצד סקיצות מוקדמות של האלכימאי, שהתפתחה מתוך עבודה על לוגו בנק הפועלים ונקראה "פונט שליו" בגלגולה המוקדם. בעמוד אחר מוצגת סקיצה לפונט חדש, כתב ספר, שניתן לזהות בו מאפיינים מאות מעודד, גם בעיצובו של עזר, ומאות הדסה הקלאסית.
אות פרנקריהליה קיבלה מקום של כבוד - היא פותחת את רצף העבודות, מככבת בפורזץ ואף מוטבעת בהדפסת פויל כסופה על כריכתו הכחולה של הספר. בעיני, אם יש קאנון המתפתח מתוך עבודותיו של עזר, פרנקריהליה נמצאת בראשו. היא מסכמת את יצירתו של עזר עד כה, מכמה סיבות: משום היותה אות, הניתן להשתמש בה ולכתוב בעזרתה טקסטים; משום שיש בה תכונות אנושיות מובהקות: כל אות בפרנקריהליה היא ייצור, ולא בגלל הנראות המוזרה שלהן, אלא דווקא בגלל מה שמחבר אותן חזרה לפרנקריהל המקורית - הרגליים העדינות והקמורות בקצן, העוקצים המנומסים והאיכויות הבלתי גאומטריות של צורותיה; היא שוברת מדיומים, ומתוך כך את הרפרנט החומרי - קשה לנחש מה "יצר" אותה, ונותר רק להסיק שהיא "יְשנה", כפי שאנו נוצרנו בדרך אבולוציונית כלשהי לכדי מה שאנחנו כיום.
בשיחה זו - סופו של החומר, ניתן לקרוא לה בהקשר הפוסט-מודרני - יש לעודד עזר אמירה ייחודית. מעצבים גרפיים כולם שותפים לשיחה משום שכולנו עובדים על מחשב. היצירות שלנו מתחילות ונגמרות על מסך כפיקסלים, כמידע מתמטי, כרצף של אפסים ואחדות. בתוך מהפכה דיגיטלית זו, שריסקה את היכולת שלנו להישען על חומר כנקודת התייחסות, אנו מגששים באפילה החדשה ומייצרים נקודות הישענות חדשות. תוכנות המדמות שיטות חומריות, למשל, הן פתרונות זמניים לחסך שלנו באמצעים טקטיליים. פיקסל-פונטים הם דרך אחרת להתמודד עם הבעיה. ההתפתחות הטכנולוגית המואצת לא מאפשרת לנו לראות הלאה ולהבין לעומק כיצד מעצבים את העולם החדש שלנו, נטול החומר, משום שקיים חוסר סנכרון בין האינטליגנציה של העתיד, זו הממשיכה להמציא ולחדש, לבין האינטליגנציה של ההווה, זו שצריכה להתמודד עם הקיים ו"לטפל באשפה".
היכן נכנס עודד עזר בתמונה זו? האם הוא רק דוגמה נוספת לדור הולך ונעלם של חומר, המנסה לגרד את שאריות העולם הישן מקרקעית הבאר המתרוקנת? אפשר אולי לראות את זה כך, אך זוהי ראיה קיצונית של הדברים, המפספסת עקרון חשוב. הוא נמצא באבסורד של הזרעונים הסריפיים, בדרמה הזועקת מבין המסמרים, הגפרורים וחוטי המסטיק - זה החיפוש אחר הדבר שיהווה את העתיד, ויגדיר את החוויה; דבר שאנחנו המעצבים מתעקשים לקרוא לו "look and feel", כשלמעשה הוא כולו "feel". התרגשתי לקרוא בהקדמה שכתבה לספר פאולה אנטונלי, אוצרת התערוכה "Design and the Elastic Mind" ב-MoMA בניו-יורק, כשסיפרה על המפגש בין עזר, שהציג את פרויקט ה-Typosperma לשכניו המציגים בתערוכה, ביוכימאים מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, שהמציאו שיטה לסימון חלבונים באותיות זעירות. בתוך הפליאה, ההערצה והכבוד שהם רחשו זה לזה, כפי שכותבת אנטונלי, נמצאים "לא רק עתיד העיצוב, אלא גם עתיד המדע."
העיון בספר יוצר תחושה מוזרה - הטיפוגרף החדשני הזה, להטוטן החומרים, נקודות המבט ואמצעי ההבעה, נראה כמעט... לא מיוחד. ההוצאה החתומה על הספר, Die Gestalten הגרמנית, ידועה במסורת הפקת מונוגרמות רבות של מעצבים וסטודיואים. כל ספר מספריה הוא כור דימויים עוצמתי המסכם שנות עשייה רבות לכדי מנת גורמה מלאת סטייל, מגניבוּת ואפקטים מיוחדים. והנה, דווקא ספרו של יוצר כה ורסטילי מופק בצורה כה רגילה. לא אטען שציפיתי לחתיכות פלסטלינה המעופפות לעבר הקורא מתוך הדף, אך נראה שהמפגש בין צוות ההפקה הגרמני לעבודותיו של עודד עזר, בין דפוס האופסט למסטיקים ולמסמרים, היה כמו מפגש דיפלומטי בין שגרירים - כל אחד מהצדדים עשה את המאמצים המתחייבים, למד את גינוני הנימוס ואמר כמה משפטים בשפתו של האחר, אך מתוך אותו מפגש לא נוצר מגע, ועל כן גם לא נוצר דבר חדש.
לכאורה, הטענה שלי לגבי חוסר ה"חדשנות" בספר - וברצוני להבהיר שמדובר בספר, ולא בעבודותיו של עזר עצמן - קנטרנית היא, משום שקהל היעד של ספר זה יפגוש באמצעותו את עודד בפעם הראשונה, ותפקידו הוא לשמש מיכל ניטראלי המעביר באופן ה"אובייקטיבי" ביותר את מימדיו הרבים של גוף העבודות. הספר מקדם את שמו של עזר, וכמו כן את שמה של היצירה העברית בתחום הטיפוגרפיה בכלל, ועל כן מהווה ציון דרך חשוב. אף על פי כן, אני סבור שספר כזה ראוי להיות מפגש יצירתי בין עזר לבין פרשן שלא מפחד "לשחק בפלסטלינה" של עזר - ולטבוע את חותמו שלו דרך מפגש זה. לאור העובדה שאין זה סיכום של כלל פועלו של עודד עזר - הוא הרי ממשיך לייצר עבודות גם לאחר צאת ספר זה - נכנס הספר לרצף היצירות שהוא עצמו מתאר, וככזה הוא לא מספיק טוב.
נימוק נוסף וקנטרני לא פחות הוא היות הספר - ספר. מדיום ישן ומקובע, שכל מילה המודפסת בו קבועה לנצח, חקוקה בסלע ההיסטוריה. חבל לראות את העבודות הנושמות, הדינמיות, כלואות במבצר הישן הזה. זכינו אמנם בזכרון דברים יפה, אך אני לא בטוח שכך הייתי רוצה לזכור את עבודותיו של עודד עזר. דווקא חשבון הפליקר שלו, המתעדכן בשטף אקראי של פרוייקטים, עיצובים, מחשבות וסתם תמונות חול, נראה כתיעוד ראוי לגוף העבודות ההולך ונבנה. ה"ספר" האולטימטיבי של עזר, שעוד ייצא יום אחד, יודפס בדיו אלקטרונית, השטה באופן אוטונומי בתוך ספֵירה פולימרית שקופה, שתעביר את הדימויים היישר מתוך מוחו של עזר לכל עותק ועותק, בשידור ישיר.
עד שתפותח הטכנולוגיה המתאימה לשידור טלפתי, ניתן להסתפק בהזדמנות שמציע הספר, להיכנס לראשו של מעצב דרך תהליכי העבודה המובאים בו, המאמרים הרהוטים המנתחים קשת רחבה של אספקטים ביצירתו של עזר, ומגוון העבודות הגדול והמרשים. לחיי הספרים הבאים.
טיפוגרפיה מתאריך 14 יוני 2009, 02:27 | להוספת תגובותרק רציתי להגיד שאתה כותב כל כך יפה.
מאת אברהם בתאריך 14 יוני 2009, 15:40
תודה
מאת אורית בתאריך 29 יוני 2009, 19:04
מתי נלמד על טיפוגרפיה בלשון הקודש?
מאת אליגייזר (אתר) בתאריך 30 יוני 2009, 10:19
מעולה.
מאת amitay7 בתאריך 19 יולי 2009, 17:12
כדאי מאד לשמוע את ההרצאה של פאולה אנטונלי על התערוכה במומה, בה היא גם מזכירה את עזר.
http://www.ted.com/talks/paola_antonelli_previews_design_and_the_elastic_mind.html
מאוד מעניין.
מאת לי בתאריך 27 מאי 2010, 15:26
תודה
תודה רבה
מאת יובל בתאריך 29 יוני 2010, 19:19