העוקץ

טיפוגרפיה

פוסטרים בבצלאל

לימודי הטיפוגרפיה בבצלאל בנויים על מערכת של שלבים - בשנה הראשונה לומדים להכיר מושגים ראשוניים כמו אות, חלל פנימי, ריווח, מילה, גוש טקסט, גריד, ואז חוקרים אותם בדרכים שונות וקיצוניות בד"כ; השנה השניה היא הקשה יותר, בה מלמדים איך להכניס את כל הבסיס הזה לתוך מערכת נוקשה יותר של חוקים, שבעזרתם ממש "מעצבים" דברים קונקרטיים, כמו חשבוניות מס, עטיפות ספרים, כרזות ועימודים. השנה עיצבו תלמידי שנה ב' בטיפוגרפיה כרזות הסברה על פונטים שונים, הנה ארבע דוגמאות מייצגות מתוך הקורס בהנחייתו של יהודה חופשי.

פוסטר לפונט הצבי מאת אדם ססלר

פוסטר עבור אות "הצבי" שעיצב אדם ססלר נראה בהתחלה כמו גלקסיה או כמו מפה טופוגרפית של שטח הררי. במבט מקרוב, מתברר שהמבנה בעל המראה הפרקטלי, הקוסמי מורכב בעצם מאותיות "הצבי חלול". הפוסטר מדגים בעיני בהצלחה רעיון בסיסי שקיים מאחורי אות "הצבי", שהיא אות שעוצבה על פי מודלים עתיקים, להחזיר לאותיות קצת מהאופי הקדום שלהן. העושר הצורני והצבעוני של הפוסטר מתקשר בהצלחה לנקודות החזקות שהופכות את אות "הצבי" לאחד הפונטים המרתקים והיפים ביותר בעברית.

פוסטר לפונט הדסה מאת מיטל גואטה

"הדסה" היא אות שעוצבה ולוטשה במשך ארבעה עשורים תחת ידיו האמונות של הנרי פרידלנדר. הפוסטר של מיטל גואטה הוא מטאפורה לעבודה הקשה והסיזיפית מאחורי אות זו. הצורה הברורה של האות פ"ה המתקבלת בחומר המצולם ממש מכריחה את הצופה לשים לב לניואנסים הקטנים שעושים את כל האות - הסריף הזויתי למעלה, החלל המעניין שנוצר בין כניסת ה"חוטם" לבין גב האות, החיסור המאפיין את הפינה התחתונה הימנית וכיוצא בזה. כלי העבודה מדגישים את העובדה שמדובר בעבודה ידנית ולא במעשה ידי "גורם עליון" שכאילו ברא את האות.

פוסטר לפונט נרקיס קלאסי מאת נגה מלצר

הפוסטר עבור אות "נרקיס קלאסי" שעיצבה נגה מלצר מנסה להעביר תחושה של משהו עדין ושברירי, אך בו בעת מוגדר ומהוקצע. הצורה דמויית־האות המופיעה בפוסטר היא מתוך תרגיל בעיצוב "אות עברית חדשה" - אות לא-מוכרת שיש לעצב על פי היגיון פנימי של פונט כלשהו - מקורס יסודות בטיפוגרפיה שמנחה אבי אייזנשטיין בשנה א'.

פוסטר לפונט פרנק-ריהל מאת ענת אבן-אור

בפוסטר שעיצבה ענת אבן־אור עבור אות "פרנק־ריהל" מוגשת לצופה מחסנית ישנה של סדר־בלט. האותיות הקלאסיות, האלמותיות האלה, מקבלות פן דרמטי וחזק מאוד כשמפגישים בינן לבין הטכנולוגיה ש"המציאה" אותן, זו שמקורה בעופרת ובעץ. בפוסטר מודגם הניגוד שקיים היום בין החדשנות והשכלול שהפונט הביא בזמנו, כשיצא לאור, לבין הבעייתיות שלו בימינו, כשאנו משווים אותו לפונטים לטקסט־רץ בשפות אחרות ורואים שהוא שחור מדי, מלבני מדי... ומהרבה בחינות גם "משעמם" מדי.

טיפוגרפיה מתאריך 11 יולי 2005, 15:42 | להוספת תגובות

הראשון יפה מאוד, אבל אני חושב שזה בעייתי להאדיר ולהציג פונט בצורה כזו. האות נבלעת ומאבדת מהחשיבות שלה.
השני הכי אהוב עליי מהארבעה. הוא פשוט, ונותן הרבה כבוד ליוצר. הציטוט מאוד מעניין והצבעים יפים.
השלישי די חסר מעוף, אבל חמוד. האות החדשה נראית כמו צ' נחמדה.
האחרון חביב, ובאמת מראה כמה פרנק היא אות.. לא משהו.

מאת סֵג בתאריך 12 יולי 2005, 03:27

מה עם פונטים מודרניים?

מאת אלמוני/ת בתאריך 13 יולי 2005, 00:24

בצלאל כאלה מוכשרים

מאת אלמוני/ת בתאריך 13 יולי 2005, 11:35

לי מציק מאוד השם "עיצוב אות חדשה" לתרגיל הנ"ל, כיוון שבעצם לא מתבקשים לעצב בו אות, אלא גליף. צורה שמתאימה לשאר צורות הגופן, אבל ללא משמעות, ללא ביטוי פרט לזה הגרפי.
והרי הייחוד (והקושי) בעיצוב גופנים הוא דווקא בכך שמדובר כאן יותר בעיצוב תעשייתי מאשר עיצוב סתם.
אלא שכאן לא דורשים חשיבה על השימוש באות, ועל התפקיד שנדרש ממנה למלא, אלא על צורתה החיצונית בלבד.
היה מעניין לראות נסיונות לעצב אות, לכן, ולא גליף: למשל עיצוב אותיות נפרדות עבור ש"ין שמאלית וימנית, או עבור צלילי ה־ג' וה־ז', מתוך מחשבה על קריאות והשתלבות בשורה.


מאת שי בתאריך 16 יולי 2005, 21:58

עכשיו כשאני חושב על זה עוד, נדמה לי שלמרות כל מגרעותיה, לפרנק־רוהל יש יתרון עצום: הדמות שלה מוכרת לקוראי העברית כמו שאף אות אחרת לא מוכרת להם. לכן, הפגשות עם טיפוס האות המוכר כל־כך מקלה על הקריאה, כיוון שהמוח כבר יודע למה לצפות.

לו היו מבקשים ממני לעצב ספר, כנראה שהייתי עושה זאת ב"הדסה" דווקא (אני מאוד אוהב את צבעה הטיפוגרפי).

אבל לו הייתי מתבקש לעצב עיתון יומי, או פרסום לקריאה מהירה, הייתי בהחלט שוקל להשתמש בגרסה טובה של פרנק־רוהל.

מאת שי בתאריך 18 יולי 2005, 03:02

שי, אני מסכים לגבי התרגיל.
..אני חושב שעדיף תרגיל שבו צריך לעצב אות במחשבה שהיא הייתה קיימת מאז תחילת הכתב (מסיבה דימיונית כלשהיא). במצב כזה, הגליף יהיה *רק* התגלמות האות בפונט הנבחר. תחת הנחיה כזו יצאו תוצאות הרבה יותר מעוררות מחשבה, לא סתם הרכבה מחדש של צורות בתוך הפונט הנתון אלא דוגמא חיה של אות. אפשר לרדת ככה לעומקה המלא של אות: לשינויים שהיא עברה, לכוחות שפעלו עליה בעבר וגם - לשיקולים הרבים שהיו לאותו מעצב של פונט מסויים כאשר עיצב אותה.

מאת ס"ג (אתר) בתאריך 21 יולי 2005, 18:57

אין לי בעיה עם התרגיל כמו שהוא, כי גם בו יש אתגר מעניין (לזהות את הקו של הגופן, ואז לשחזר אותו). הבעיה שלי היא עם השם שלו. אבל זה אני-כבר באירופה הייתי אנאלי.

אני לא בדיוק מבין מה אתה מציע. לקחת צורה, להניח שהיא אות ולעצב לה גליף? או לבנות היסטוריה דמיונית עבור אות חדשה? המשימה השניה לא רק שנראית לי בלתי־אפשרית כמעט, היא גם מתאימה יותר ללימודי פלאוגרפיה מאשר ללימודי עיצוב (אם כי הייתי שמח להפיל אותה על סטודנטים לעיצוב. אלוהים יודע שמגיע להם).

מאת שי בתאריך 21 יולי 2005, 23:49

אני מסכים שהתרגיל עצמו יכול להשתכלל הרבה מעבר לאיך שהוא מיושם עכשיו, ויש תרגילים שמצליחים לעשות זאת וכאלה שפחות, זה עניין של נקודת השקפה. חשוב להבין, עם זאת, שהתרגיל הוא חלק מתוכנית לימודים שמתחילה בהעתקה בסיסית מאוד של האותיות וחלקיהן (חללים פנימיים וחלקים מאפיינים של כל אות) ולאחר מכן התפתחות לכיוונים "דימיוניים" יותר כגון סיבוב של אות ויצירת אות חדשה ששומרת על ההגיון העיצובי של האות. התרגיל שבא לאחר מכן כולל סינטזה של אותיות ומספרים לסימנים מאוחדים - "1א", "2ב" וכו'. לאחר מכן הקורס פונה להתעסקות במילים, למשל מבחינת ריווחים, ולאחר מכן לגושי טקסט וגריד. אפשר לעיין בתוכנית הלימודים בספריית בצלאל, בספר "יסודות בעיצוב טיפוגרפי" של אבי אייזנשטיין.

אני מסכים שפליאוגרפיה היא תחום חשוב מאוד שכדאי ללמד, אך במסגרת הלימודים הכללית שהיא עיצוב גרפי ולא עיצוב אות, לצערי אין זמן להתעמק בנושא. אני בדרך כלל ממליץ למי שמתעסק עם עיצוב אות להתעמק ב"ספר הכתב העברי" של עדה ירדני, שמסביר את עקרונות הניתוח הפליאוגרפי בצורה טובה ופותח פתח להתנסות עצמית.

מאת מאיר (אתר) בתאריך 22 יולי 2005, 00:56

ספר ספר, או תיק מאמרים? (זה פשוט שבספריה הלאומית אני מבקר ממילא, אבל הר־הצופים מפחיד אותי, בניין בצלאל בפרט).

מאת שי בתאריך 22 יולי 2005, 20:45

ספר אמיתי. חפש אותו במדף של תקשורת חזותית.

מאת מאיר (אתר) בתאריך 23 יולי 2005, 01:19

הכי אהבתי את הפוסטר של הדסה.
בשאר הפוסטרים לדעתי די פיספסו משהו, למרות שהם נראים ממש טוב.
לגביי הפוסטר הראשון אני לא יכול להגיב, כי זה פשוט קטן מדי במחשב ולא ברור.
הפוסטר של דוד - נראה לי לא משהו להמציא אות חדשה ולהשתמש בה בשביל לייצג את הפונט. כאילו היא הרגישה צורך להשתמש באות שהיא המציאה (שיצאה לה ממש סבבה)... זה היה הרבה יותר טוב לדעת אם במקום זה היה נגיד אלף.
ולגביי פרנק ריהל - לא יודע.

ובכלל היה נחמד אם היה אפשר לעתיק לכאן את הטקסטים שנכתבו על הפונטים. הצלחתי לקרוא רק על הדסה ודוד.

מאיר אתה גדול. תודה רבה שאתה מביא לנו לראות ממה שקורה שם אצכלם :-)
אתה יודע כמה צמאים לשמוע עוד...

מאת שחר בתאריך 31 יולי 2005, 01:16

אני פשוט לא מצליח להבין מאיפה החוצפה הזו לשפוט תכנים של שעורים (אם לחיוב ואם לשלילה) שלא לדבר על כתיבה פסדו-אינטלקטואלית על עבודות של סטודנטים

מאת איניק בתאריך 06 אוגוסט 2005, 00:17

ה"חוצפה" נובעת מזכותו של כל אחד לכתוב את מה שהוא חושב על מה שמוצג לו מול העיניים.

מאת מיר בתאריך 13 אפריל 2009, 11:44

הוספת תגובה


אנא לחצו על הכפתור פעם אחת בלבד, תודה!