העוקץ

טיפוגרפיה

מסע הדוד מקס

מתוך ''מסע הדוד מקס'', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999

"מסע הדוד מקס" מאת חנוך לוין, הוא ספר ילדים המתאר מסע שבתחילתו מתוודע הגיבור לבעיה כלשהי, במהלכו הוא תר אחר הפתרון לבעיה, ובתומו מגיע הפתרון בצורה שחותמת את מעגל העלילה ומביאה את כל התהליכים המתרחשים במהלכה לסופם. מבנה העלילה מזכיר במידה רבה שירי ילדים בעלי מבנה הדרגתי, כגון שירי "אמא אווזה" או אפילו את שירי חג הפסח שלנו, כמו "אחד מי יודע?" ו"חד גדיא" - בהם כל שלב הוא בעצם התקדמות הנובעת מהשלבים הקודמים לה (כמו הוספה של חלק נוסף בפאזל שמתמלא בהדרגה), עד שהסוף מגיע ומסכם את הסיפור כולו, בדרך-כלל בליווי מוסר השכל מתאים. מוסר ההשכל שבסוף ספר זה מעורפל קמעה יחסית לספרי ילדים אחרים, אך הספר עצמו שווה קריאה ולו רק בגלל הדמיון העשיר המופגן בין דפיו.

עבור מאיירת הספר, הִלה חבקין, היה זה הספר הראשון עליו עבדה, בשנת 1982. כעבור שבע-עשרה שנה, בשנת 1999, כחודש לפני שלוין נפטר, יצא הספר במהדורה חדשה ומאוירת מחדש, גם היא ע"י חבקין. כאשר מתבוננים בשני הספרים זה לצד זה, מתקבלת תמונה מרתקת של התפתחותה המקצועית והאישית של המאיירת. על האיור המחודש של הספר אומרת חבקין: "לא הייתי שלמה עם האיורים המקוריים, מכיוון שזה היה הספר הראשון שלי, ועשיתי בו הרבה טעויות."

מתוך ''מסע הדוד מקס'', הוצאת המפעלים האוניברסיטאים, 1982

את המהדורה הראשונה של הספר מלווים איורים בפורמט רחב. גם הספר עצמו, שבו האיורים תופסים תפקיד מרכזי, עוצב בפורמט רחב: "תיארתי לעצמי שעבור ספר המתאר מסע יהיו מתאימים איורים רחבים." במהדורה החדשה הוסב הספר לפורמט צר יותר, כמעט ריבועי, "כדי לשוות לו מראה של 'ספר מתנה'," אומרת חבקין. השינוי בפורמט מצליח להעביר תחושה אינטימית יותר, המתחזקת גם נוכח האלמנטים האחרים ששופרו במהדורה החדשה, למשל האיורים עצמם.

אי אפשר שלא להרגיש בבטחון העצמי הניסך מידיה של המאיירת, כשמשווים בין האיורים הישנים לחדשים. באיורים של המהדורה הראשונה ניתן להבחין במשטחים רחבים וחיוורים מדי, שנדמה כאילו הדמויות הולכות בתוכם לאיבוד - זוהי בעיקר תוצאה של חוסר מיקוד, ואולי גם מתן חשיבות מוגזמת מדי לחללים שאותם הדמויות מאכלסות. במהדורה החדשה לעומת זאת, הסצנות המרכיבות את העלילה ממוקדות יותר בדמויות עצמן, המובאות בגרסה זו של הספר לקדמת ההתרחשות. הרגישות שמאפיינת את איוריה של חבקין נשמרת, אך עם זאת נעשית מוגדרת ובוגרת יותר, וכפי שמעידה המאיירת עצמה, זוהי תוצאה ישירה של התבגרות אמנותית. למרות השינויים, הסגנון העדין והמפורט של הִלה חבקין נשמר בשתי הגרסאות, ואין לטעות, גם כשמביטים בשתיהן יחד ורואים את ההבדלים, שמדובר באותו אמן.

גם העיצוב הגרפי של הספר משתכלל במהדורתו החדשה (שעוצבה גם היא ע"י הִלה חבקין), הרבה בזכות העובדה שהוא אינו מוכתב באופן עיוור על-ידי האיור, כפי שקרה בגרסה הישנה, אלא כל דף שבו הוא פיתוח ספציפי, המונחה על-פי קונספט גרפי כללי. לוין כתב את הסיפור כסדרה של "סצנות" המורכבות כל-אחת ממונולוג של דמות כלשהי, בין אם זה הדוד מקס עצמו, אחד המלכים שהוא פוגש, או חייל העוצר אותו בכניסה לעיר, ואת אותם מונולוגים מקדימים תיאורים קצרים של ההתרחשות הכללית. החוקיות שתיארתי במשפט הקודם נכונה לגבי הספר כולו, אך אם ננסה לעצב את הספר רק לפי עקרון זה, ניתקל בבעיה.

לדוגמה, ניקח את ההתרחשות בה "הדוד מקס יוצא לחפש את הדרקון בָּג. בחיפושיו הוא מגיע ליריד שבככר העיר, הוא שואל את הרוכלים, והם עונים לו..." בסצנה זו, במקום המונולוג הרגיל, מופיעים שלושה זוגות של שאלות ותשובות (שניים עם שני רוכלים שונים, והזוג השלישי שייך לשאלה המופנית לקהל הרוכלים כולו). מניין השורות הכולל גדול מהרגיל - שתים-עשרה שורות, לא כולל התיאור המקדים באורך שלוש שורות. בגרסה הישנה של הספר מופיעות כל השורות הללו, כולל התיאור המקדים, באותו צד של הדף, כאשר האיור מכיל את תמונת ההתרחשות הכוללת, בה רואים את הדוד מקס עומד חסר-מעש ומביט בנעשה במקום. העימוד נעשה בעייתי, גם בגלל הטקסט הארוך מדי המופיע כמקשה אחת, וגם בגלל שהאיור אינו מצליח לתאר בהצלחה את ההתרחשות המורכבת של "סצנה" זו. בגרסה החדשה לעומת זאת, מופרד זוג השאלה-תשובה האחרון מגוש הטקסט ומונח על רקע האיור עצמו, ממש מעל תמונת הדוד מקס הנואש אל מול היריד הגדול. בדף הנגדי, מצרפת חבקין לכל אחד מזוג השאלות הראשונות איור קטן משלו, של הדמות הדוברת, ובכך מדגימה באופן חזותי את ההתרחשות המורכבת שמתאר הטקסט. איני מתכוון בדברי, אמנם, לכך שחריגה כזאת מקונספט העיצוב הכללי היא "גישה יוצאת-דופן לעיצוב", זוהי פשוט התגלמותו של עיצוב גרפי מוצלח - שיש לו "מסגרת" ברורה וסט של כללים, אך נותן בשעת הצורך מענה הולם למקרים טיפוגרפיים חריגים.

עטיפת הספר ''מסע הדוד מקס'', הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999

"מסע הדוד מקס", מאת חנוך לוין והִלה חבקין, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הוא ספר נדיר ומעניין לא רק כספר-ילדים, אלא כיצירה יוצאת דופן של חנוך לוין, אופטימית באופיה אך נאמנה גם לאיכויות הביזאריות והשובבות המאפיינות את יצירותיו הקודרות יותר, למבוגרים. סיבה נוספת לייחודו של הספר הוא בטיפול האוהב שהעניקה לו הִלה חבקין, במלאכת מחשבת של עושר חזותי, שמזכירים לנו את חוויית הקריאה הראשונית, כילדים, כשכל ספר היה גם הוא מעין מסע הרפתקה, בעצמו.

ספרים מתאריך 22 יוני 2004, 11:51 | להוספת תגובות

אני דווקא אהבתי מאוד את ההוצאה הישנה למרות חוסר מושלמותה...

מאת דגנית בתאריך 11 יולי 2004, 11:14

חנוך לוין היה יוצר מעולה בתקופתו יהי זכרו ברוך

מאת ישראל (אתר) בתאריך 20 מאי 2010, 14:15

הוספת תגובה


אנא לחצו על הכפתור פעם אחת בלבד, תודה!