הטיפוגרף שבסוף היקום
הזמן: לילה קיצי בשנת 1957. המקום: חדרו של צבי האוסמן, ירושלים.
דפיקת דלת פתאומית מקפיצה את האמן הצעיר מכסאו. מי זה יכול להיות, הוא חושב לעצמו, כבר אמצע הלילה ואין מי שיבקר אותי. בעוד מוחו מנסה לנחש את פשרו של מקרה החירום בגינו ודאי תיטרד מנוחתו, אם היתה כזו, מדדה האמן אל הדלת, וכשהיא נפתחת לחלוטין הוא עוד מתקשה לזהות את הדמות הניצבת מולו. הוא מבין שמדובר בגבר צעיר, בערך בגילו, אך לבושו נראה מחוץ לכל אופנה שהוא מכיר.
"זי האבן איינן פעלער," הוא מנסה בגרמנית, אך התגובה היחידה שהאיש המסתורי נותן לו היא מבט נרגש ומלא פליאה. "שלום," אומר האיש לבסוף, "אתה לא תאמין מה עברתי כדי להגיע אליך," הוא מושיט את ידו וכשהיד פוגשת את רעותה היא נלחצת בחום במשך דקה ארוכה. "אני עודד!"
(מפגש דמיוני בין ע. עזר לצ. האוסמן, מתוכו נוצרה אות "בית הלל")
שיטוטיו של עודד עזר ברחבי היקום הטיפוגרפי, הם שנתנו לספר חדש המוקדש לעבודתו את שמו. "מדריך הטיפוגרף לגלקסיה" מציג אסופה מרשימה של עבודות מכל וכל - החל מעיצוב פונטים, לוגו ותדמית, דרך גוף עבודות נסיוניות - חלק הארי בספר, עד לעבודות מתקופת היותו סטודנט ואף מימיו כמעצב עיתון בית הספר "תלמה ילין". הבחירות שעשו עורכי הספר מעניינות ומוזרות כאחת - צילום מישורי של גריד "לוח מעריב" נמצא מרחק כפולה אחת ממבנה גזרי עיתון קיפודי; עבודה חצופה ומלאת הומור כ"גבעתיים שוקעת" ממוקמת בתפר שבין העיצובים המסחריים של עזר לעבודותיו מתקופת בית הספר, תוך התעלמות ראויה לשבח משיקולים כרונולוגיים. קטלוגי האותיות מסודרים על פני שלוש כפולות, סידורן על הדף ממחיש את שאלות ה"מה זה? איך קוראים את זה?" של העורכים הגרמנים.
לינקבוע | טיפוגרפיה מתאריך 14 יוני 2009, 02:27 | תגובות (3)מועדים לשמחה
אייגיר הלמונדור מ-Ministry of Type שיחזר סדרת בולים ישראלית מקסימה מ-1967 בשם "מועדים לשמחה". ניתן לצפות בצילומי הבולים המקוריים כאן.
לינקבוע | עיצוב מתאריך 26 אפריל 2009, 01:01 | תגובות (4)הפוסטר הוא המסר
באוסף הפוסטרים שעוצבו עבור "צהריים בשנקר", סדרת הרצאות בנושאי אמנות ועיצוב, ניתן לעיין באתר שמנוהל ע"י צמד המעצבים של הפרויקט, אבי קורנפלד ושיר חולב.
"לא פשוט לעצב כרזה להרצאה שאת תוכנה טרם שמענו," נכתב באתר, "ולכן נדרש מחקר מעמיק ולעתים גם אינטואיציה בריאה."
מעבר לסימון של אירוע, פוסטר הוא אירוע המתקיים בזכות עצמו. כרזות הן מדיום מיוחד, כזה שנתקלים בו ללא התראה על קירות מסדרון; בעיר; ברחוב; בתחנות אוטובוס - באופן דומה למפגשים מקריים עם אנשים.
מתוך מפגשים כאלה נוצרת שיחה - הזדמנות לחדור ללבם של העוברים ושבים ולזרוע מסר שאותו ניתן להשקות ולטפח באמצעים שונים, לפתח אותו ולהפיץ אותו הלאה.
נדמה שאמנות הפוסטר הולכת וגוועת. משרדי הפרסום משתמשים בכרזות פרסומת כמדיום תומך בקמפיין בעיתונות, בטלויזיה ובאינטרנט. התפיסה של פוסטר ככלי שיווקי נעשתה פשטנית עד כדי כך, שברוב המקרים מעדיפים המפרסמים להיצמד לתכתיבים המקובלים ולהיטמע בנוף הפרסומי המוכר, לאו דווקא כהחלטה אלא מתוך חוסר אג'נדה. כך נוצרות להן ברירות מחדל שכל אחת מהן היא מסמר נוסף בארון הקבורה של הז'אנר.
הכרזות באתר "צהריים בשנקר" לא אחידות באיכותן, חלקן ניסויים מסקרנים - כמו סדרת הכרזות Art Made in China, שהודפסו על ניירות אורז בצבעים שונים (חבל שאין תיעוד מצולם של הכרזות), אך האלמנטים השונים בכרזה עצמה לא מולחמים טוב דיו זה לזה.
במקרים אחרים התוצאה מרתקת - העימות המושכל של איורים מאת ארנסט השל, המבוססים על מבנים טבעיים, עם נושא הרצאתו של האדריכל פרנץ קמרמנס, שנשען על עקרונות דומים במבנים שהוא מתכנן; סדרת כרזות להרצאה של יסמין גודר בהן בד שעליו מודפסים פרטי ההרצאה מתקפל, מתמתח ונעלם; מסגור רפרודוקציות של עדי נס והצגתן בקונטקסט מדומה של גלריה.
בנוסף, ניתן לצפות בגלריית הפליקר המענגת של אבי קורנפלד, בה ניתן למצוא הרבה מעבר לכרזות. אם כל זה עושה לכם חשק, הצטרפו לדיון שפתחתי בפורום האהוב עלי בתפוז, שהתחלתי כתגובה לפוסטר המבזה של מופע משותף לגבעטרון ולגרובטרון - והשתתפו בניסיון הרטרואקטיבי לעצב כרזה מתאימה יותר.
לינקבוע | עיצוב מתאריך 09 אפריל 2009, 17:31 | תגובות (1)יד חופשית
זה למעלה משבוע לעליית המדרגה בקמפיין למען שחרור גלעד שליט, במסגרתה הוחלט להניח בצד את התמונות והסיסמאות, ולתת את הבמה לכתב.
השימוש בכתב יד מזכיר לי (להבדיל אלפי הבדלות) פוסטר של דוד טרטקובר המראה את ידו של מרדכי ואנונו לחוצה כנגד שמשת ניידת שהסיעה אותו לבית הדין, עליה פרטים בכתב-ידו על נסיבות מעצרו. טרטקובר קורא לזה "Free hand design" - ואנונו כמאלתר כרזה שהועברה לציבור דרך מצלמות התקשורת, זעקה המתפקדת כלוחמת גרילה נגד הממסד שכלא אותו.
הקמפיין החדש מנסה להיות אותנטי, אך בהיעדר נושאו, נאלץ להיות סינתטי, על גבול הפשטני - אותיות שחוברו באופן מלאכותי שמות את הזעקה בפיו של חייל שבוי. אך החיבור אינו אקראי, והסיפור הנגלל בחללים שבין האותיות, הקורסות לתוך עצמן, מצליח בעיני לשקף מצב נפשי קולקטיבי מורכב, הטעון בהרבה ממשמעותה המילולית של קריאת העזרה עצמה. רגישותה הרבה של פרשת שליט וריבוי המסרים בה בולעים לעת עתה את הדימוי הזה לכדי פסיק, אך יתכן שזה יהיה הסמל שכולנו נזכור מימים אלה.
לינקבוע | אותיות מתאריך 16 מרץ 2009, 02:36 | תגובות (2)שמים פס
האות טיפוגרף בעיצוב נדב עזרא מחברת פונטביט, מוכרת לעין הישראלית משימושיה המסחריים כאות התדמית של אינספור גופים, כמו חברת הכבלים הוט ובנק לאומי (בגירסתה הצרה). היא מופיעה על אריזות יוגורטי דנונה ובחשבוניות הטלפון של בזק. הצלחתה הגדולה קשורה לא רק להצלחה העסקית של חברת פונביט, אלא גם לכך שטיפוגרף הציעה צורות רעננות, חדשות בנוף העברי, המסוגננות באופן מוקפד ועקבי. על אף מגרעותיה, עליהן נדבר בהמשך, מדובר היה בזריקת מרץ עבור שוק רווי לעייפה בקישוטי אותיות בלתי שימושיים. לאחרונה התפרסמה גירסה חדשה לפונט, טיפוגרף פס, המעדכנת את העיצוב הישן בידע שהצטבר במהלך עשר השנים מאז עוצבה האות המקורית.
לינקבוע | אותיות מתאריך 15 מרץ 2009, 01:26 | תגובות (4) עמוד 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 | לעמוד הבא