שעת השי"ן
מאז ומעולם אחת הסוגיות הקשות ביותר בשפה העברית היתה האות שי"ן. לאות זו שתי צורות הגהה שונות במהותן, ובכתיב עברי חסר אין שום דרך אמצעית לדעת אם מדובר בשי"ן-ימנית הנשמעת כ-[sh] או בשי"ן-שמאלית הנהגית כ-[s], למעט דרך ההקשר של המילה עצמה. אגב, הכתיב העברי החסר הוא אחד הקשים ללימוד בעולם ודורש יכולות אינטלקטואליות מוגברות, בכך שיש להשלים אינפורמציה "חסרה" בכל מילה ומילה כמעט.
דוברי עברית לאורך ההסטוריה ניסו למצוא פתרונות שונים לבעיית השי"ן, לדוגמה קהילת היהודים של אמשטרדם, שהגו אפילו את האות סמ"ך כשי"ן-ימנית; או למשל, רבי יוסף קרא (שחי בטרויש במאות ה-11-12) שבפירושיו לא נהג להגות את ההבדל שבין שתי השי"נים, ועל כך בילבל את עורכי "המקראות הגדולות" בפירוש למילה "וישׂדד" בספר איוב. מערכות פונטיות כמו הכתב הכרמלי מצליחות להתעלם מן הסוגיה מטבע הגייתן, אך במערכת הכתב העברי אין מנוס מהתמודדות עם בעיה זו.
רפאל פרנק, אבי האות פרנק-ריהל, מזכיר במאמרו על אותיות דפוס את ההצעה שלו לפתרון הבעיה, שהיא הפרדת האות שי"ן לשתי צורות שונות, שההבדל ביניהן יהיה הקימור התחתי בהן. מהצעה זו אפשר ללמוד על העקרונות שהיו חשובים לשימור בעיני פרנק - ראשי האותיות חייבים היו להישאר ישרים, אך תחתיות האותיות יכלו לקבל צורות לאו-דווקא ישרות. עם זאת, הכנסת צורה שבהגדרתה עליה להיות קמורה, תשבש את העקרון ה"מרובע" לפיו יוצרים אותיות עד היום - תארו לעצמכם אות ישרה כגון "נרקיס בלוק" המכילה שי"ן קמורה.
התייחסות מודרנית יותר לבעיית השי"ן, בכתיב המלא דווקא, נמצאת במאמרו של אליהו קורן "האות כיסוד בעיצוב ספרי קודש": "שי"ן ימינית שבא חולם לפניה, ושי"ן שמאלית שבא חולם לאחריה - גורמות לקיפוחה של נקודת החולם, שאין מקום לשימו במקומו." אכן, בעניינים של ניקוד, נקודת החולם ונקודת השי"ן תמיד היו זהות, והיו "מתלכדות" במקרים בהן הופיעו בסמיכות זו לזו. בעיצוב אות "קורן" להוצאתו, הקטין קורן את נקודת השי"ן באופן משמעותי, כדי שתיבדל מנקודת החולם, ו"הכניס" אותה לתוך גוף האות שי"ן - ממש בין ראשי האות.
אותיות מתאריך 06 יולי 2004, 16:12 | להוספת תגובותפוסט מצוין!
מאת דניאל בתאריך 08 יולי 2004, 17:44
אני חושב שזה רעיון טוב לעשות הבדלה בין שני השי"נים, דווקא בגלל שזה ישבור את המבנה המרובע! הכתב העברי, שהיה רדום, לא עבר אבולוציה בדומה לכתבים אחרים, ויש צורך לשבור מוסכמות על מנת שהוא יכול להתפתח לכיוונים מגוונים יותר באותיות נוספות, למרות שבטווח הקרוב זה עשוי להיות.. מטריד.
אכן הכתב העברי החסר קשה, מפני שאפשר לפרש את אותה מילה במספר דרכים, מה שיוצר את המצב שגם אם אתה לא מכיר את השפה המדוברת, לא תדע כיצד לקרוא את המילה וגם כאשר אתה כן מבין, על פי מילה בודדת, לא תוכל לדעת את משמעותה, אלא רק על ידי קריאתה בהקשר המתאים.
מאת אלעד יאיר בתאריך 13 יולי 2004, 12:27
כל הכבוד
מאת מוגי בתאריך 07 אוגוסט 2004, 10:02
לדעתי שינוי מסוג זה לא ממש יועיל מכמה סיבות:
מאת Henya Melichson בתאריך 13 אוגוסט 2004, 13:57
1. לא בטוח שהקורא יזכור מה מורה כל אחת.
2. בגודל גופן קטן, כמו בעיתונים היומיים, הבדל קטן כזה עלול ללכת לאיבוד.
3. ומה עם אותיות 'כתב' (להבדיל מאותיות דפוס) ?
4. אין ברירה ימשיכו האנשים להתלבט, כי הבעיה לא נגמרת באותיות אלה...
אני חושב שזה טוב הקשיים האלה בשפת עמינו היהודים,משום שזה(בין שאר המליירד ואחת)מייחד אותנו
מאת שביט בתאריך 31 מאי 2007, 22:36
אני מאוד שמח שיש הבדלה בין שפת המקרא לשפה היומיומית, זה מבדיל את התקופות בצורה היסטורית ויפה.
מאת רועי בניית אתרים (אתר) בתאריך 30 יוני 2010, 18:13
בכל מקרה פוסט ימדהים, מידע חשוב מאוד.. אני מאוד נהניתי לקרוא