מתחילים באלף
בסט פליקר מיוחד נותן פיליפ מסנר, טיפופיל מברלין, דוגמאות לורסטיליות של האות העברית האולטימטיבית, שהיא בעיני יותר מאות - הוא סמל לשפה שלנו ודוגמה לרעיון מופשט שהגיע לידי ביטוי באלפי דרכים שונות במהלך ההיסטוריה של הכתב העברי.
באוסף האל"פים המתמלא של מסנר יש דוגמאות רבות, חלקן מוכרות לנו מן היום-יום ונראות טריוויאליות לקוראי עברית, אך ברובן יש ניסיון להקצין, לפרש ולבנות מחדש את מבנה האות.
האל"ף תמיד התבלטה באלפבית ולא רק מפני שהיא ראשונה בסדר האותיות, היא גם שייכת לקבוצת האותיות העשירות יותר מבחינה צורנית (יחד עם פ"ה, שי"ן ועי"ן, לעומת ו"ו, חי"ת ונו"ן, למשל).
מעצבי אותיות רבים מעידים על כך שהם בדרך-כלל מתחילים לעצב באות אל"ף. היא מהווה אתגר עיצובי משום שהיא האות ה"שחורה" ביותר - גם בגלל האגן הנוצר מנקודות המפגש הסמוכות בין הקווים המרכיבים אותה, וגם בגלל האלכסון הדומיננטי שנחשב המזהה העיקרי שלה.
בתקופות בהן התחלקו סגנונות הכתיבה העברית בין ספרד ואשכנז, התקבעו שתי צורות עקרוניות לאל"ף, שהן למעשה פועל יוצא של גובה האות: באות הספרדית, המאופיינת בגובה של ארבע משיכות קולמוס, המפגשים בין שני הקווים הקצרים יותר לאלכסון קרובים זה לזה (דומה יותר ל-X); באל"ף אשכנזית, הקו השמאלי נפגש במקום גבוה יותר עם האלכסון (דומה יותר ל-N או K). כיום ניתן למצוא את שורשי הכתיבה הספרדית באותיות כמו פרנק-ריהל ונרקיסים. על הסגנון האשכנזי מבוססים טיפוסי אות כמו הדסה ושוקן.
עד מתי תמשיך להשתנות האות אל"ף? סביר להניח שעד קץ הכתיבה העברית. כל עוד אנשים משתמשים בכלי כתיבה, בין אם הם פיזיים או דיגיטליים, ינועו כלונסאותיה אנה ואנה.
אותיות מתאריך 24 ינואר 2009, 02:41 | להוספת תגובות