לטף המכחול של קווי-לי
חשבתי שמן הראוי הוא שלכבוד שבוע הספר העברי, אציג כמה ספרים מיוחדים שמשכו את עיני. הספר שאיתו אפתח את השבוע הוא מכתבי אהבה סיניים מ-1960, תרגום של איזי אברהמי לספר My Lady of the Chinese Courtyard של אליזבט קופר מ-1914. כשמחזיקים אותו ביד ומעלעלים בו, ה"ספר" הזה נראה ומרגיש כמו קובץ מכתבים אמיתי שנכרך ידנית. הגומיה שמחזיקה את דפי הספר יחד, והדפים הסיביים שמתקפלים החוצה הם רק חלק מהאלמנטים שמעבירים את התחושה הזו. לפי דעתי, הספר עצמו הוא יצירת אמנות.
"ראיתי מכתבים אלה שנים רבות לאחר שנכתבו על-ידי קווי-לי אל בעלה, אשר בשעת כתיבתם שהה מעבר לים בשליחות רשמית," כותבת קופר בהקדמה הקצרה, ומטעימה "לא היתה אם מאושרת מקווי-לי בכל המחוז, וכל תקוותיה נשאו פרי." קופר כתבה זאת אולי כדי לתקן מעט את הרושם המלנכולי שנוצר מקריאת המכתבים, למשל: "מה אני עושה? איני יודעת. אני שוכבת שעות ארוכות ומביטה אל הזבובים הזעירים החיים בינות לקרני הזהב הזוהרות של השמש, ואני אומרת: 'מדוע איני יכולה להחליף את היותי אשה המקוה ואוהבת וסובלת, באחת מנקודות מרקדות אלה אשר בינות לקרני השמש? הם לפחות אינם מרגישים.'"
קווי-לי, כותבת המכתבים, היא בעיקר דמות סבילה בחייה שלה, נראה שהיא כותבת לא רק מתוך געגועים, אלא גם מתוך תחושה של חוסר-אונים. לפי ביאורה של קופר, חוסר האונים הזה מטעה - היא כנראה עזרה להקים באזורה בתי מחסה לעניים ובתי-ספר לנערות, "אף כי שמה לא הוזכר רשמית מעולם."
"הוצאת הדס", החתומה על הספר, אינה הוצאה מוכרת. הספר מוקדש "להדס ענבר, זכרונה לברכה", ובגב הספר מודפסת ההערה שהקדשה זו היא מאת המו"ל. אולי ההשקעה הרבה שניכרת בספר היפהפה הזה היא מעין יד לאותה הדס ענבר. הספר רצוף ברישומים סיניים של חיות וערבי נחל ובאיורי מכחול מאת משה מודלינגר, שחלקם מחוות לרישומים הסיניים, ולעיתים יש בהם אלמנטים קונקרטיים יותר, כמו פגודות וגשרים. שני איורים מאת אתי גורדון מופיעים בספר, אחד מהם הוא מיתאר של נוף, אולי של אגם או מפרץ, והוא שונה לגמרי, בסגנונו הנאיבי והרך, משאר האיורים המלווים את הספר. מי היא אותה אתי גורדון? האם היא קשורה להדס ענבר המנוחה, לה מוקדש הספר?
הכתב! אח, הכתב. יש לי חולשה לכתבים רהוטים ("כתבי-יד") יפים. כתב רהוט, במיוחד בהקשר של מכתבי אהבה, הוא בעל נוכחות אקספרסיבית בולטת בהרבה משל כתב מרובע "רגיל", ומצליח להעביר תחושות שלא ניכרות בכתב סדור.
הקליגרפיה האגבית הזאת, מאת רבקה מרוז, יוצרת חללים אווריריים המשרים תחושת ריחוף למילים ולשורות הכתב. צורות האותיות עצמן מוקפדות מאוד - הכי מוקפדות בעיני הן האל"ף, השומרת על צורת הכמו-"k" שלה לאורך כל הספר, והמ"ם הסופית שזנבה המשתרבב צץ בכל מופע. כתב קליגרפי מתאפיין בדינמיקה אנושית בין האותיות, דבר שלא מתאפשר בדרך-כלל באותיות דפוס רגיל, עקב המגבלות של אותן אותיות מוכנות מראש - שגם הרווחים ביניהן הוגדרו מראש. את ההשפעה של הכתב על היצירה כולה אפשר לסכם במילים הפותחות את הספר: "זו המלה הכתובה של קווי-לי, השולחת עם כל לטף של מכחול חלק מלב[ה]."
כבר כשמלאו לי 18 וזה היה מזמן.. קיבלתי את הספר הנפלא הזה, ובמשך שנים גם נהגתי להעניק אותו כמתנה מיוחדת. אכן, פנינה אמיתית.
מאת צילה בתאריך 18 יוני 2004, 15:20
מראשית שנות השישים של המאה הקודמת נמצא בידי עותק של הספר ואני אוהבת עדיין לקרוא בו
מאת לוי רוזה בתאריך 09 יוני 2008, 11:28
לדפדף בו ולחוש אותו.
כיום שאני עצמי התאלמנתי, אני מוצאת הרבה טעם בקריאה חוזרת של מכתבי קוי לי.
אני כבר לא מבינה בזה
מאת נתלי בתאריך 06 אוגוסט 2008, 21:33
חח
ילד אתה לא מבין כמה אני אוהבת אותך אני חולמת עלייך סרופה עלייך אני רוצה אותך לצידי כאן רק לצידי אני מתה עלייךךךךךךך יפה שלי מאמי שלי אני אמות למענכה
מאת כריסטין בתאריך 25 מרץ 2010, 15:01