Oketz.com העוקץ פונטים בתערוכה בבצלאל

פונטים בתערוכה בבצלאל

שלושת הפונטים: מוריה מאת מיכל וקסלר, אופטימיסט מאת אלכסנדר טוביס וציוניסט מאת אור מורן

בשבוע שעבר ביקרתי בגלריית "רפאל פרנק" הנמצאת בתוך המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שם מוצגת כעת תערוכת עבודות של הסטודנטים המשתתפים בקורס "עיצוב פונט עברי", בהנחיית מעצב הפונטים שמואל סלע. כל משתתף עיצב פוסטרים או דוגמאות אחרות של הפונט עליו עבד במשך הקורס (כל סטודנט עבד על טיפוס אות אחת). החלטתי להביא שלוש דוגמאות מהתערוכה, כדי שתוכלו להתרשם גם מכמה פונטים חדשים וגם מהקורס עצמו. שתי הערות מקדימות: הפונטים שתראו עדיין נמצאים בתהליך עבודה, והם אינם עבודות גמורות; כמו כן, יש הבדלים גדולים מאוד בין הפונטים השונים בתערוכה, ואלה שבחרתי אינם מייצגים את הרושם הכולל שמתקבל מצפיה בכל העבודות.

הפונט "מוריה" של מיכל וקסלר שבה את עיני מכיוון שהוא מתייחס בדרך יוצאת דופן לאות "ירושלמי", האות שעליה מבוסס הפונט. אותיות "ירושלמי" שעליהן התבססה וקסלר מופיעות בספר קליגרפיה עברי כדוגמה לאחד מסוגי הכתב האמנותי העברי. בספר נכתב שכתב זה "מבוסס על אותיות עתיקות, שנמצאו חרותות על גבי לבנים בירושלים. הקו האופייני לאותיות אלו הוא המשולש שבראשיתן. בשעת כתיבה בכתב 'ירושלמי' מוחזקת הצפורן באלכסון מאשר עם כתיבה בכתב הספרדי, כדי שיהיו הקווים תמיד בעלי אותו עובי לערך."

שקפים עם ניסיונות קליגרפיים לפונט מוריה מאת מיכל וקסלר

וקסלר צירפה לדוגמאות שהיא מציגה בתערוכה גם חלק מהשקפים שעליהם ערכה את הנסיונות הקליגרפיים ההתחלתיים, אך בשלב מסויים היא היתה צריכה להתקדם מעבודה קליגרפית לעיצוב פרטני יותר של כל אות בנפרד: "בשלב כלשהו יש לעשות את ההפרדה בין קליגרפיה לטיפוגרפיה - קליגרפיה היא כתיבה, ולכן כל אות מושפעת מזו שלפניה ומזו שאחריה, ובטיפוגרפיה צריך לבנות כל אות כחלק ממערכת שצריכה להיראות נכון בצירופים שונים."

גם בעת העבודה הפרטנית על האותיות, העדיפה וקסלר לעצב את האותיות באופן ידני: "אפילו הדפסתי את האותיות מהתוכנה הגרפית על דף ועליו שרטטתי את התיקונים." לדבריה, יש הבדל עצום באיכות התוצאה שמתקבלת באמצעות עבודה ידנית לבין עבודה על מחשב.

הפונט המוצג בתערוכה דומה מאוד לאות "ירושלמי" המקורית, אך כשעומדים על ההבדלים שבין הכתב המקורי לפונט "מוריה", שמים לב שהאות שעיצבה וקסלר זקופה יותר ובעלת זויות ישרות יותר. גם מבחינת חללים פנימיים, הפונט החדש הוא פחות "קליגרפי" ומזכיר קלאסיקות שהתבססו גם הן על ראשים בצורת משולש, כמו "דוד" ו"הצבי". מדובר באות נעימה לעין המיישמת את צורתו המעניינת של כתב "ירושלמי" באופן שמתאים יותר לשימוש בדפוס.

מעצב הפונט "אופטימיסט", אלכסנדר טוביס, אומר שכתב את המילים שעל הפוסטר שלו "חצי ברצינות וחצי בצחוק". גם אם הם נכתבו כבדיחה, דבריו של טוביס נגעו לליבי: "אני מעצב את הפונט הזה, ומקווה שהוא ייתן מין הרגשה נעימה וטובה לכל בן אנוש שיקרא בו ואולי בתת מודע יגרום לו להיות אפילו טיפה אופטימי יותר ממה שהוא היה..." והוא ממשיך בתיאור האוטופיה הקומוניסטית שעליה כנראה ביסס את הפונט כולו, משום שבתת-הכותרת הוא מציין שזהו "פונט סריפי [מעוטר בתגים], שמושפע קמעה מפונטים קומוניסטיים ומאוד רוצה להכניס אופטימיות לחיי בני אנוש."

אני יודע שאני לגמרי מסתכן בסטייה מהנושא, אבל אני פשוט חייב לצטט לכם עוד חלק קטן שפשוט עשה לי את היום כשקראתי אותו על הפוסטר של טוביס: "יש לנו המון מזל, שאנחנו צריכים לשבור את הראש עם האותיות העבריות, ולא מתעסקים באותיות לטיניות, שמסתכלות עלינו מלמעלה, קוראות לנו להשתמש בהן. האותיות שלנו הרבה יותר מעניינות, הרבה פחות נכנעות לפרמטרים גאומטריים, ולמעצבי האות יש בונוס נוסף. האותיות האלה מעבירות את האופי של המעצב כמו שמעביר אותו כתב היד."

עכשיו משהקראתי לכם כמעט את תוכן הפוסטר כולו, נעבור לפונט עצמו. עימתתי את טוביס עם התחושה שהיתה לי, שהפונט מושפע מכתבים קיריליים, על שלל הסריפים הלא-שגרתיים שבו, והוא אכן לא שלל את ההשערה: "לא ידעתי איזו צורת אות תתקבל כשהתחלתי לעבוד עליו," הוא צייר את האותיות באופן כמעט אינסטינקטיבי, בדומה לתהליך העבודה של מיכל סהר בפונט "דרום", והעיד כי הוא שלם עם התוצאה הסופית, שהתקבלה לאחר עבודה של סמסטר בלבד. הסריפים בפונט מושפעים לדעתי מהפונט "מרים", שבו לראשונה הופיע נוסח עברי לסגנון ה-"slab serif" הזוויתי שהוא חלק מהסגנון הגאומטרי הלטיני שהיה מאוד פופולארי בתחילת המאה שעברה. הסריפים, מלבד הגאומטריות שלהם, הם גם שקערוריים מעט, דבר המשווה להם מראה של "דגלים המתנופפים ברוח", כפי שטוביס מתאר זאת. לדעתי זה דימוי מוצלח, משום שד"ר עדה ירדני כתבה בזמנו שלחלק העליון של הלמ"ד היא קוראת "תורן", ולתג המעטר אותו - "דגל".

בחלק שלא הקראתי לכם עדיין מהפוסטר של טוביס, הוא כותב על האות של חברו לקורס אור מורן, הנקראת "ציוניסט", שהיא "אות קומוניסטית סנס-סריפית [נטולת תגים]". זו כנראה לא היתה כוונתו של מורן, שגם הוא עבד על הפונט שלו במשך סמסטר אחד (וקסלר, לעומתם, עבדה על הפונט שלה במסגרת הקורס במשך שני סמסטרים). שלא כמו וקסלר, הוא לא ביסס את הפונט שלו על כתב קיים שלם, אך גם לא עבד לגמרי "מהראש" כמו טוביס, אלא הסתמך על אות בודדת - אל"ף - שהופיעה בתצלום שמצא בגליון ישן של העיתון "דבר".

תהליך העבודה על פונט כמו זה שונה במורכבותו מהפונטים של וקסלר וטוביס, בכך שהוא נתן בידיו של מורן צורה נתונה, שאותה היה עליו לנתח בצורה שלפיה יוכל להפיק את האותיות האחרות. צורת עבודה זו דומה לעבודתו של "הטייס" בפונטים שביסס על האריזה של "מן", למשל. על תהליך העבודה כותב מורן בפוסטר: "היציאה מהאות הבודדת אל המכלול של האלפבית העברי היתה מבוססת על יחסי הגובה והמשקל של האות יחד עם המאפיינים המיוחדים לסוג הפונט הספציפי. השלב הראשון היה קביעת תבנית קבועה לבסיס האות ולגובהה. לתוך התבנית הקבועה ניצקו תכונותיה המיוחדות של כל אות ואות יחד עם התכונות המשותפות למשפחת האותיות 'ציוניסט'. את התכונות המשפחתיות של הפונט קבעתי מתוך השענות על המקור העיצובי."

מתוך האל"ף (שגם היא שונתה לאחר מכן), יצר מורן את האות חי"ת, שעליה הוא אומר שהיא כמו הבסיס של כל שאר האותיות העבריות, מכיוון שהיא מאוד דומה בצורתה למרובע שעליו מתבססות רוב האותיות. המרובע, במקרה הספציפי הזה, נבחר להיות טרפז - וכך כמעט לכל האותיות יש בסיס רחב יותר וראש צר יותר. צורת הטרפז אינה תואמת לגישה העברית המסורתית, ומניבה תוצאה מעניינת ויוצאת-דופן. בנוסף לסגנון הרגיל של הפונט, מורן מתכנן לפתח גרסאות מסוגננות יותר, כמו משקל חלול ומשקל "מובלט".

על הקורס עצמו מספרים הסטודנטים שהוא מתנהל במתכונת של סדנה, בה כל סטודנט עובד באופן עצמאי, וסלע, מנחה הקורס, יושב עם כל סטודנט בנפרד ומייעץ לו בקשר לעיצוב הספציפי שלו. קורס זה, שהוא היחיד מסוגו בארץ (לצערי, קורס מקביל ב"שנקר" נסגר השנה), נחשב במשך שנים רבות למאוד "אקזוטי", וסטודנטים מעטים מאוד היו בו. ממבט על התערוכה השנה, דומה שמספר הסטודנטים המתעניינים בעיצוב אותיות גדל. גם אם רוב משתתפי הקורס לא ימשיכו לעסוק בזה בקריירה שלהם, הקורס עצמו תורם תרומה חשובה לתרבות טיפוגרפית ישראלית חדשה, בכך שהוא מקנה לסטודנטים שיהיו מעצבים גרפיים, את הכלים להעריך פונט דרך תהליך היצירה שלו.

עוד פונטים מעניינים בתערוכה היו גרסה בעלת קריאות משופרת לאות "הדסה" בשם "חצרונין" מאת עידן שגב, ו"פקולטה" - אות עדינה, קליגרפית אך מאוזנת היטב מאת נועם פרידמן.

העבודות פורסמו ברשות הסטודנטים; הזכויות עליהן שמורות לבצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים.

אותיות מתאריך 17 יוני 2004, 22:36 | להוספת תגובות

מצוין!
ציינת שזה לא בהכרח הרושם הכללי שלך מהקורס. אם כן, מהו כן הרושם הכללי? אני מניח שיש הרבה פונטים מחופפים, לא לכולם יש סבלנות לעצב פונט במשך סמסטר.

מאת דניאל בתאריך 19 יוני 2004, 01:15

בכך שאמרתי שהמדגם אינו מייצג את הרושם הכללי, לא התכוונתי לכך שרמתם נמוכה. למען האמת, הפונטים מפתיעים באיכותם, למרות שחלק מהסטודנטים השקיעו רק סמסטר אחד בהכנתם.
הכוונה שלי היתה שההבדלים הסגנוניים הם גדולים, ויש לראות את כל היצירות כדי להתרשם מהקורס כולו.

מאת מאיר בתאריך 20 יוני 2004, 02:20

נראה קורס נהדר ומרתק, העבודה של וקסלר הדהימה אותי

כשיגיע זמנך מאיר, אני רוצה לראות כל סקיצה וסקיצה בדרך לגופן שלך :)

מאת בן נתן (אתר) בתאריך 23 יוני 2004, 18:30

מאיר, תודה שאתה מביא לנו את הדברים האלו...
ועוזר למי שלא יכול להגיע לתערוכה...

מאת שחר בתאריך 28 יוני 2004, 19:12

הפונטים שלך ממש איומים.בלתי אפשרי להנות מסוג של אותיות אלו לקריאה חבל על הזמן...

מאת לין בתאריך 16 אוגוסט 2004, 17:35

צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ

מאת מצצממצ (אתר) בתאריך 12 מרץ 2005, 15:04

מיכל, את מדהימה, אני חושק בך.

מאת גדי אבנרי בתאריך 23 מרץ 2005, 21:53

יש לכם פונטים באתר?
אגב,אני בת!!

מאת מיקי (אתר) בתאריך 13 יוני 2005, 09:23

למה אין לכם בכלל פונטים?
אילו לא נקראים בכלל פונטים...

מאת למה אתם רוצים בכלל? (אתר) בתאריך 12 ינואר 2007, 17:24

טיפוגרפיה

פונטים בתערוכה בבצלאל

הוספת תגובה